זה ממש חלם. מילא המדרכה צרה מדי ומילא עשו מעקף מסביב לעץ בשביל לא לקטוע אותו. אבל למה היה צריך להציב את השלט בדיוק בקטע הצר הזה?
שלט בדיוק במעקף
תמרורים
לפניננו תמרור שמעולם לא מצא את מקומו בכבישי הארץ.למרות שהוא מופיע ברשמת התמרורים הרשמיים של ארצנו. בהתחשב בכך שזה אחד התמרורים הכי נפוצים באירופה אז אנו צריכים לשאול את עצמנו מדוע אין שימוש בתמרור הזה בארץ ואילו השלחות יש לכך בתכנון של צמתים.
ההימנעות מהשימוש בתמרור זה מחייב תכנון שך צמתים מורכבים והרבה יותר יקרים מהנדרש. לכן, רוב הצמתים בארצנו מחייבים מערכת רמזורים, כיכרות והרבה תמרורים חלופיים שנותנים הוראות בדרך השלילה. כלומר, אי השימוש בתמרור עם הוראה חיובית מחייב שימוש נרחב בתמרורים עם חיווי שלילי. בנוסף לכך, ישראלים רבים שמגיעים לביקורים בחו”ל מגלים בדרך הקשה שהם לא מבינים את החוקי הנסיעה כי חסר להם הניסיון של נהיגה בכביש שמנוהל בעזרת תמרור בודד. התוצאה הישירה של ההימנעות מהשימוש בתמרור זה היא בהגדלת מספר תאונות הדרכים ופגיעה מתמדת בחווית הנהיגה.
הדרך שלך
לוקחים עיר של חמישים אלף תושבים ומסירים ממנה את כל התמרורים והרמזורים ואז מוחקים את הבידול בין הכביש והמדרכה. מה התוצאה?
תוהו ווהו מלא
זה המודל שלפיו העיר ההולנדית דראכן פועלת מזה מספר שנים. התוצאה היא בדיוק כפי שמתכנניה רצו: האנשים פחות כועסים אחד על השני, המכוניות הפסיקו לצפור ומספר תאונות הדרכים ירד להפליא.
ההיגיון שעומד מאחורי פתרון זה מגיע מתורת הקאוס. החלק המעשי של פיתרון זה טוען שכאשר אין יותר תמרורים, פסי האטה ועוד כל מיני מכשולים, אז האנשים התחילו להסתכל אחד על השני בשביל להבין את הכוונות של הנמצאים בסביבה.
כלומר, אנשים הפסיקו לפעול כמו זומבים שפועלים לפי פקודות שהשלטים משדרים להם ולקחת אחראיות אחד על השני.
בימים אלה, מספר רב של ערים במדינות שונות בעולם בשלבי ישום מתקדמים של השיטה הזאת. בתמונות שלפנינו ניתן לראות את אותה הצומת לפני ואחרי השינו. ניתן לשים לב שאחד השלבים הראשונים בישום השיטה הוא הגדלת שדה הראייה שמהווה תנאי ראשוני לכך שאנשים יוכלו לתקשר ביתר קלות האחד עם השני ולהימנע מהפתעות.
העיר דרכטן לפני הרפורמה בתחבורה
