זה ממש חלם. מילא המדרכה צרה מדי ומילא עשו מעקף מסביב לעץ בשביל לא לקטוע אותו. אבל למה היה צריך להציב את השלט בדיוק בקטע הצר הזה?
שלט בדיוק במעקף
בטיחות
מגיעים לצומת וצריכים להחילט בשבריר של שניה – האם הרמזור אדום או ירוק עבורי? זה מאוד חשוב לתכנן את הצומת נכון כדי שזה יהיה ברור לכל מי שמתקרב, כי כל טעות יכולה לעלות בחיי אדם. בצומת שלפנינו זה היה בלתי נסבל (הצומת כבר לא קיימת). האם זה מצב מצב תקין כאשר מדובר בצומת שהיא זמנית? – ממש לא
רמזור מסתיר רמזור
מיקום מעבר החצייה הוא לא פחות חשוב מהמבנה שלו. בדוגמא שלפנינו בחרו למקם את מעבר החצייה מיד אחרי מקומות החנייה. זה יוצר מצב שבו הנהג לא מסוגל לזהות בזמן את הולך הרגל שמעוניין לחצות את הכביש. באותה המידה, הולך הרגל איננו יכול לזהות את הרכב שמתקרב אליו מאחורי כלי הרכב החונים.
מעבר חציה ללא ראות
בעקבות הפרסומים האחרונים בתקשורת על היחס הבלתי נסבל של הולכי הרגל בקרב נפגעי תאונות דרכים, מצאתי לנכון לפרסם מספר רעיונות שכבר מזמן מיישמים בערים השונות שבגרמניה.
1. בשביל להקטין את הסיכון של חציית הכביש, הוחלט להגדיל את שדה הראייה של הולך הרגל ולקצר את מסלול החצייה למינימום. בתמונה שלפנינו ניתן לראות בברור איך שהמדרכה נוגסת בחלק נכבד מהכביש ושדה הראייה מפונה מעצמים מפריעים כגון מכוניות חונות. כתוצאה מכך, הנהג נאלץ להאט את מהירות נסיעתו בשביל לעבור בנתיב הצר של הכביש. במקביל, דואגים להגן על הולך הרגל ע”י עמודי מיגון שמונעים מהרכב לעלות בטעות על המדרכה.
מסלול חציה קצר
לידיעת הציבור,
בשל מיקום הבית אנו נאלצים להקטין את רוחב המדרכה לחמישים סנטימטרים בלבד.
אתם מתבקשים ללכת על הכביש במקום על במדרכה.
בברכה
מהנדס העיר
מדרכה צרה
לפניננו תמרור שמעולם לא מצא את מקומו בכבישי הארץ.למרות שהוא מופיע ברשמת התמרורים הרשמיים של ארצנו. בהתחשב בכך שזה אחד התמרורים הכי נפוצים באירופה אז אנו צריכים לשאול את עצמנו מדוע אין שימוש בתמרור הזה בארץ ואילו השלחות יש לכך בתכנון של צמתים.
ההימנעות מהשימוש בתמרור זה מחייב תכנון שך צמתים מורכבים והרבה יותר יקרים מהנדרש. לכן, רוב הצמתים בארצנו מחייבים מערכת רמזורים, כיכרות והרבה תמרורים חלופיים שנותנים הוראות בדרך השלילה. כלומר, אי השימוש בתמרור עם הוראה חיובית מחייב שימוש נרחב בתמרורים עם חיווי שלילי. בנוסף לכך, ישראלים רבים שמגיעים לביקורים בחו”ל מגלים בדרך הקשה שהם לא מבינים את החוקי הנסיעה כי חסר להם הניסיון של נהיגה בכביש שמנוהל בעזרת תמרור בודד. התוצאה הישירה של ההימנעות מהשימוש בתמרור זה היא בהגדלת מספר תאונות הדרכים ופגיעה מתמדת בחווית הנהיגה.
הדרך שלך
לוקחים עיר של חמישים אלף תושבים ומסירים ממנה את כל התמרורים והרמזורים ואז מוחקים את הבידול בין הכביש והמדרכה. מה התוצאה?
תוהו ווהו מלא
זה המודל שלפיו העיר ההולנדית דראכן פועלת מזה מספר שנים. התוצאה היא בדיוק כפי שמתכנניה רצו: האנשים פחות כועסים אחד על השני, המכוניות הפסיקו לצפור ומספר תאונות הדרכים ירד להפליא.
ההיגיון שעומד מאחורי פתרון זה מגיע מתורת הקאוס. החלק המעשי של פיתרון זה טוען שכאשר אין יותר תמרורים, פסי האטה ועוד כל מיני מכשולים, אז האנשים התחילו להסתכל אחד על השני בשביל להבין את הכוונות של הנמצאים בסביבה.
כלומר, אנשים הפסיקו לפעול כמו זומבים שפועלים לפי פקודות שהשלטים משדרים להם ולקחת אחראיות אחד על השני.
בימים אלה, מספר רב של ערים במדינות שונות בעולם בשלבי ישום מתקדמים של השיטה הזאת. בתמונות שלפנינו ניתן לראות את אותה הצומת לפני ואחרי השינו. ניתן לשים לב שאחד השלבים הראשונים בישום השיטה הוא הגדלת שדה הראייה שמהווה תנאי ראשוני לכך שאנשים יוכלו לתקשר ביתר קלות האחד עם השני ולהימנע מהפתעות.
העיר דרכטן לפני הרפורמה בתחבורה
במדינות עם איכות חיים גבוה כמו הולנד, קיים מתחם ברוחב של חצי מטר לצד הכביש ובו ממוקמים העצים והצמחיה. שטח זה מפריד בין הולכי הרגל והכביש. לאחר אותו שטח הפרדה, מגיע חלקו של מסלול הנסיעה עבור רוכבי האופניים ולבסוף עוד מטר עבור הולכי הרגל
מסלול אופניים
בצדק, אנו נמצאים בתהליך של ביטול המפגשים שבין פסי הרכבת לכבישים. הפתרון הוא יחסית פשוט: לבנות גשר שיאפשר לשני סוגי כלי התחבורה לנוע בחופשיות בלי הצורך להתחשב האחד בשני. הבעיה שמעסיקה אותי בתור מומחה שימושיות היא מה עדיף: להעלות את הכביש מעל פסי הרכבת או את פסי הרכבת מעל הכביש?
נכון להיום, בישראל מעדיפים לשנות את תואי הכביש ולא את מסילת הרכבת
גשר או מנהרה
שינוי במספר הנתיבים של הכביש שבמהלך הנסיעה מחייב את הנהגים להתאים את עצמם לתנאי הכביש החדשים. זה לא משנה אם מספר הנתיבים גדל או קטן, עצם העובדה שמספר הנתיבים השנתה מחייב ייתר תשומת לב מצד הנהג. לכן, הנוהג של צמצום מספר הנתיבים לפני הכניסה לכיכר והרחבתו המחודשת של הכביש מיד לאחר מכן פסול מיסודו.
חייבים להמעיט עד כדי הימנעות מוחלטת משינוי מספר הנתיבים לאורך מסלול הנסיעה.
במידה והשינוי במספר הנתיבים הוא בלתי נמנע, אז חייבים להבין מתי השינוי צריך להתבצע בצד השמאלי או בצד הימיני של הכביש.
כביש משנה נתיבים
