פעמים רבות אנו נתקלים בממשק משתמש המחייב קבלת החלטה. עדיף שהנוסח של הבעיה שעבורה צריך לקבל החלטה יהיה חיוב ועדיף שהמשתמש יבצע פעולה של סימון במקום פעולה של הסרת הסימון.
להלן דוגמא לשני משפטים עם משמעות זהה אבל בנוסח הפוך:
ניסוח בדרך השלילה
אתר ישראלי
למרות שמדובר פה בנושא מאוד טכני, אי יאפשר להתעלם מהבעיה של תאימות כאשר מדובר באתר כל כך רשמי כמו האתר של רשות שדות התעופה בישראל.
הזכות להחליט בעזרת איזה דפדפן הגולש יכנס לאתר היא רק של המשתמש ולא של מתכנן האתר.
לכן, הודעת המערכת הזאת היא פסולה מיסודה וקובעת עובדה אחת פשוטה:
הנגישות לאתרים של מדינת ישראל היא מאוד נמוכה
רשות התעופה - דפדפן לא מתאים
איזה יופי שהאתר שוונג העלה תמונה של כל אחד מהרצים שהשתתפו במרוץ הלילה של נייקי 2009 . אבל מה עושים עם כל המידע הזה? האם מתכנני האתר מצפים שנעבור על כל התמונות בשביל למצוא את התמונה שבו אנו מופיעים? בהתחשב במהירות התגובה של האתר, זה יכול לקחת שבועות. שבועות של ייאוש שלפי חוק מרפי התמונה האחרונה היא תמיד התמונה שלי.
מידע מיותר
בסוף שבוע זה התקיים מרוץ הלילה של נייקי 2009. בשביל לקבל את תוצאות הריצה, בחרתי להיכנס לאתר של שוונג שדרכו נרשמתי לריצה.
שוונג - נייקי 2009
במקום לבזבז זמן במזכירות של סניף מכבי, החלטתי להדפיס את טופס ההתחייבות הרפואית באמצעות האתר של מכבי אונליין.
כניסה מכבי אונליין
שאלה: מה האורך האידיאלי של דף באינטרנט והאם אפשר לוותר לחלוטין על הצורך בגלילה (Scroll) ? מסתבר שזה בלתי אפשרי לתכנן דף שאין בו גלילה! כי הבעיה היא שמתכנן האתר איננו יכול לדעת מראש את גודל המסך של הגולש.
פסטיבל ישראל 2009
אחד הדברים הכי מרגיזים בממשקים גרפים זאת החוצפה לשאול את המשתמש אם הוא באמת רוצה לצאת מהאפליקציה. בתחילת שנות ה 90, כאשר ממשקי המחשב עוד היו בתחילת דרכם, אז לא מעט אפליקציות (חלקם אפילו היו חלק ממערכת ההפעלה של ווינדוס) היו תמיד מבקשים מהמשתמש אישור נוסף לפני שהיו נסגרים. הבעייתיות בווידוי הסגירה של האפליקציה זה ברושם שזה משאיר על המשתמש. נוצר הרושם שהאפליקציה מטילה ספק ברצון של המשתמש לבצע סגירה. במילים אחרות, האפליקציה מזלזלת ביכולת ההחלטה של המשתמש ומתעקשת שתישאר פתוחה… כי זה לא נעים שמישהו רוצה לסגור אותה.
האם אתה בטוח
כל אפליקציה, ואתרי אינטנט אינם יוצאים מן הכלל, חייבים לאפשר למשתמש לחזור לנקודת ההתחלה. היכולת הזאת חשובה במיוחד באתרים גדולים שמכילים הרבה תוכן.
הדרכים המקובלות במרבית האתרים המסחריים:
- הוספת כפתור בשם Home בתפריט הניווט הראשי
- שימוש ב bread crumbs
- הגדרת אזור הלוגו של החברה (המופיע בראש הדף) ככפתור שמחזיר את המשתמש לדף הראשי
בכל אחת מהפתרונות הרשומות למעלה, מקפידים שהיכולת הזאת תשמר בכל אחת הדפים של האתר (אין יוצא מן הכלל). בדוגמא שלפנינו, בחר המשתמש לצפות במכונית מדגם גולף של החברה, אבל אין למשתמש היכולת לעבור לדגם אחר של החברה. המשמעות היא שהמשתמש חייב להתאמץ בשביל לגלוש באתר החברה. יתכן והחברה רומזת שאסור להחליף מכוניות או שלמעשה מדובר בעוד דוגמא לתכנון רע של אתרן. שהעיצוב זוכה לעדיפות על פני השימושיות של האתר.
- גולף פלוס
בינואר 2009 פרסמתי ב- YNET כתבה שעסקה באתר של חברת דן לתחבורה ציבורית.
הכתבה פורסמה במדור ביקורשת תחת הכותרת אתר דן – איך נדע להגיע ולאן?
רוב התגובות לכתבה היו מאוד חיוביות. זה מצביע על כך שרובנו באמת חשים את הבעייתיות של האתר ויחד עם זאת, אנו מרגישים תסכול מחוסר היכולת שלנו לשנות את המצב. חלק מהביקורת מתייחסת לכך שאפשר גם אחרת – הדבר בולט במיוחד אצל אנשים שחיו בחול. וכל זאת בזמן שהכתבה מנסה במעט מאוד מילים להעביר ביקורת על אתר מורכב וגדול במיוחד.
אכבל זאת לא הייתה המטרה של הביקורת ב YNET. המטרה היא ליצור מודעות לבעייתיות של האתר מתוך תקווה שמקבלי ההחלטה יפעלו לשיפור המצב הקיים. חלק מהשיפורים הם ממש קלים ליישום לעומת שיפורים אחרים המחייבים תיקון יותר יסודי של הפונקציונאליות והטכנולוגיה שבשימוש.
אני מקווה שבעתיד הקרוב למומחי השימושיות לא יהיה צורך להעביר ביקורת על פרטים כל כך בסיסיים כמו עומס של מידע בדף הפתיחה או איקונים שאינם מסוגלים להסביר את עצמם.
לשמחתי, מרבית האתרים של חברות ומוסדות גדולים כבר עברו תהליך של מודרניזציה, אבל מה לגבי התוכן? – זה נשאר בעייתי.
מעצבי אתרים ישראלים סופרים קליקים כי זה מה שלימדו אותם ולכן הם מעמיסים המון מידע בדף הפתיחה של האתר. זה כמובן יוצרת עומס בלתי נסבל ביכולת הקליטה של המשתמש.
