בארץ מקובל לענות לטלפון באמירה סתמית כמו: הלו, כן, שלום, מה.. ולפעמים אפילו עונים בשתיקה מוחלטת.

כאשר מדובר בקו טלפון פרטי, אז בעל הטלפון רשאי להזדהות כרצונו. אבל, כאשר מדובר בעובד של חברה, אז בהחלט ניתן לצפות שכל מי שעונה לשיחת הטלפון יזדהה בשמו או לפחות בשם החברה / המחלקה / היחידה שהוא מייצג.
זאת הסיבה לכך שבארץ, החלק הראשון של השיחה תמיד מתמקד סביב הניסיון של המטלפן לוודא שהוא אכן התקשר למקום הנכון.
היחידי שמרוויח מה"משחק" הזה זאת חברת הטלפוניה.

התופעה הנ"ל חוזרת על עצמה גם באתרים ישראלים. דפים הנושאים את הכותרת: "מי אנחנו" , "אודות האתר" או "צור קשר" אינם מוצאים לנכון לפרסם פרטים מזהים.
המבחר הגדול של חנויות ווירטואליות והתחרות הקשה על כספו של הצרכן, מבטיחים לקונה יתרון לאומת הקניה בחנות שמעבר לפינה.
אבל, אנו חייבים להיות מודעים לכמות הפשיעה שהעולם הווירטואלי חובק בתוכו. לכן, הקונה תמיד חייב לשואל את עצמו מי עומד מאחורי האתר שדרכו הוא מעוניין לבצע את הקניה.

לצערי, רוב האתרים הישראלים מעדיפים להסתיר את מיקומם הגיאוגרפי בארץ ע"י מתן כתובת אי-מייל או טופס לשליחת הודעה בלבד.

כאשר האתר נמנע מלפרסם את כתובתו האמיתית, את מספרי הטלפון של המשרד ואת שמו המלא של בעל העסק - אז אין ברירה אלה להתרחק מהאתר. כי, במידה ויהיו בעיות במהלך הקניה אז לא תהיה לקונה שום דרך לאתר את המוכר.

בכל העולם קיים חוק המחייב אתרים עיסקיים לפרסם פרטים מלאים אודות האתר. כמו כן, חייבים לפרסם פרטים מזהים כגון מספר עוסק מורשה, מספר רשיון לעסוק ברפואה / רוקחות וכו'...  הכל בהתאם לסוג העסק.

 מה כל זה קשור לשימושיות של אתרים?

הקשר נובע מכך שהפרטים המזהים מעניקים למשתמש את הביטחון שלו הוא זקוק לצורך השלמת הקניה. תחושת הביטחון היא אחד המרכיבים החשובים ביותר להפיכת הגולש האקראי ללקוח של החברה.
לכן, אין זה פלא שבארץ כמות הקניות המכווננות כל כך נמוכות לעומת שאר מדינות המערב.