תחבורה ודרכים מתייחס לכל אותם פריטים שמאפשרים לנו להגיע מנקודה אחת לשנייה.

קהל היעד של המערכת מתחלק לשתי קבוצות:

• הנהגים – אנשים מבוגרים שמחזיקים ברשיון נהיגה שמחייב אותם להיות אחראים למעשיהם
• הולכי הרגל - מבוגרים וילדים כאחד

לכן, חובה להגן על אוכלוסיית הולכי הרגל גם במידה והמשמעות היא שזה לפעמים פוגע בנוחות של הנהגים.

באותה מידה, חייבים לדאוג שלנהגים יהיו את הכלים המתאימים בשביל להימנע מפגיעה בהולכי הרגל.

אסור לנו לשכוח שכל נהג הוא גם הולך רגל.


למהנדסי דרכים ישנה מטרה אחת – להרחיב את הכביש, להרחיק את רוכבי האופניים, לסנכרן בין הרמזורים, להוסיף תמרורים ועוד... בקיצור – לדאוג לכך שהתנועה תזרום כמה שיותר מהר.
לעומת זאת, מתכנני הדרכים פועלים בדיוק להפך – הם מגדירים מרחבים שמאפשרים לאנשים להשתלב האחד עם השני.

לצערי, בארץ יש רק מהנדסים שאינם מסוגלים להתייחס לפן הפסיכולוגי של תכנון הדרכים. והתוצאות הם עצובות.