מתקשרים לרשות האוכלוסין ובמקום לקבל עזרה, המשרד בודק את היכולת הקוגניטיווית של המתקשר. בעזרת תיקון קל של המענה הקולי ניתן לעשות את החיים של כולנו הרבה יותר קלים.
המענה הקולי של רשות האוכלוסין בודק את היכולת הקוגנטיות של המתקשר לשנן זוגות של מספרים לפרקי זמן קצרים. תנסו לענות על השאלות הבאות לאחר שתקשיבו למענה הקולי:
על איזה כפתור לוחצים בשביל לשלוח פקס לאזור חיוג 04?
על איזה כפתור לוחצים בשביל לשלוח פקס לאזור חיוג 09?
במידה והצלחתם לפתור את השאלות אז רמת האינטליגנציה שלכם מעל הממוצע.
במידה ונכשלתם אז לא נורא – אתם בהחלט נורמלים
אילו התוכן של המענה הקולי היה מבוסס על עקרונות בסיסיים של הנדסת גורמי אנוש אז ניתן היה לחסוך את כל המורכבות של ההודעה בעזרת משפט אחד פשוט: “הקישו את הקידומת של איזור המגורים שלכם 02,03,04,08,09″.המערכת לניתוב שיחות תתייחס להקשה על שתי ספרות (עם אפס מוביל) וכן להקשה על ספרה אחת בלבד – כבחירה תקנית.
השבוע פספסתי את הרכבת. זה לא קרה בגלל שאיחרתי לתחנה אלה בגלל שלא הבנתי שאני עומד ברציף הלא נכון. הרכבת הייתה כל הזמן ברציף הנגדי אבל אני לא הבנתי את זה ולכן הרכבת נסעה ואני נשארתי לעמוד ברציף. חוסר ההבנה עלה לי ב 40 דקות של המתנה לרכבת הבאה. השילוט של תחנת הרכבת בבנימינה איננו חדש ובכל זאת מדובר באחת התחנות הבודדות בארץ עם שילוט ברציפים.
השבוע, בזמן שעמדתי בתחנת הרכבת, ניגשה אלי בחורה ושאלה אותי מתי ומאיזה רציף יוצאת הרכבת הבאה לחיפה. לשם כך, ניגשתי ללוח הזמנים שתלוי על הקיר ובו מוצגות שתי טבלאות ענק. טבלה אחת עם כותרת אדומה והשנייה עם כותרת כחולה (מעניין מה משמעות החלוקה לצבעים והיכן זה בא לידי ביטוי בצבע הרכבת או בסימונים שעל הרציף)
כרטיס הרכבת משמש את ציבור הנוסעים, שהם המשתמשים המרכזיים של הכרטיסים. לכרטיס ישנם שתי מטרות עיקריות:
אישור על התשלום
מפתח אלקטרוני המאפשר מעבר במחסום של הכניסה והיציאה מהתחנה.
לכן, התוכן המדפס על גבי הכרטיס חייב להיות מאוד ברור וקריא לנוסע . בנוסף לכך, הכרטיסים חייבים לעזור למשתמש להבחין בקלות לאיזה כיוון מכניסים את הכרטיס לתוך חריץ האוטומט שפותח את המחסום לתחנה. אחרת, האוטומט יצפצף, המשתמש מרגיש חוסר ביטחון ושאר האנשים שעומדים בתור יפגינו חוסר סבלנות למשתמש “המבולבל”.
-1-
נתחיל בעיצוב המקורי שהוכן עבור רכבת ישראל ע”י החברה שספקה לה את המערכת הבקרה מקורית
השימוש ברקע החלש מקל על קריאת התוכן המודפס.
פשטות האיור והחצים הגדולים מאפשרים הבחנה מהירה של כוון הכנסת הכרטיס לאוטומט.
בהנהלת הרכבת הגו רעיון – להעביר מסר חינוכי למספר רב של אנשים באמצעות נרתיק הפלסטיק שמחלקים בחינם לכל אחד שקונה כרטיסיה. אז מה עשו? הדפיסו בקדימה של הנרתיק את המסר הנ”ל: קודם יורדים אח”כ עולים.
ברוב המקררים הביתיים ניתן לכוון את הטמפרטורה בעזרת כפתור שעליו מופיעים מספרים. נכון שבמקררים היותר מתקדמים קיים צג דיגיטאלי, אבל זה לא המצב השכיח ברוב המקררים הביתיים.
לפניננו תמרור שמעולם לא מצא את מקומו בכבישי הארץ.למרות שהוא מופיע ברשמת התמרורים הרשמיים של ארצנו. בהתחשב בכך שזה אחד התמרורים הכי נפוצים באירופה אז אנו צריכים לשאול את עצמנו מדוע אין שימוש בתמרור הזה בארץ ואילו השלחות יש לכך בתכנון של צמתים.
ההימנעות מהשימוש בתמרור זה מחייב תכנון שך צמתים מורכבים והרבה יותר יקרים מהנדרש. לכן, רוב הצמתים בארצנו מחייבים מערכת רמזורים, כיכרות והרבה תמרורים חלופיים שנותנים הוראות בדרך השלילה. כלומר, אי השימוש בתמרור עם הוראה חיובית מחייב שימוש נרחב בתמרורים עם חיווי שלילי. בנוסף לכך, ישראלים רבים שמגיעים לביקורים בחו”ל מגלים בדרך הקשה שהם לא מבינים את החוקי הנסיעה כי חסר להם הניסיון של נהיגה בכביש שמנוהל בעזרת תמרור בודד. התוצאה הישירה של ההימנעות מהשימוש בתמרור זה היא בהגדלת מספר תאונות הדרכים ופגיעה מתמדת בחווית הנהיגה.
לוקחים עיר של חמישים אלף תושבים ומסירים ממנה את כל התמרורים והרמזורים ואז מוחקים את הבידול בין הכביש והמדרכה. מה התוצאה?
תוהו ווהו מלא
זה המודל שלפיו העיר ההולנדית דראכן פועלת מזה מספר שנים. התוצאה היא בדיוק כפי שמתכנניה רצו: האנשים פחות כועסים אחד על השני, המכוניות הפסיקו לצפור ומספר תאונות הדרכים ירד להפליא.
ההיגיון שעומד מאחורי פתרון זה מגיע מתורת הקאוס. החלק המעשי של פיתרון זה טוען שכאשר אין יותר תמרורים, פסי האטה ועוד כל מיני מכשולים, אז האנשים התחילו להסתכל אחד על השני בשביל להבין את הכוונות של הנמצאים בסביבה.
כלומר, אנשים הפסיקו לפעול כמו זומבים שפועלים לפי פקודות שהשלטים משדרים להם ולקחת אחראיות אחד על השני.
בימים אלה, מספר רב של ערים במדינות שונות בעולם בשלבי ישום מתקדמים של השיטה הזאת. בתמונות שלפנינו ניתן לראות את אותה הצומת לפני ואחרי השינו. ניתן לשים לב שאחד השלבים הראשונים בישום השיטה הוא הגדלת שדה הראייה שמהווה תנאי ראשוני לכך שאנשים יוכלו לתקשר ביתר קלות האחד עם השני ולהימנע מהפתעות.
במדינות עם איכות חיים גבוה כמו הולנד, קיים מתחם ברוחב של חצי מטר לצד הכביש ובו ממוקמים העצים והצמחיה. שטח זה מפריד בין הולכי הרגל והכביש. לאחר אותו שטח הפרדה, מגיע חלקו של מסלול הנסיעה עבור רוכבי האופניים ולבסוף עוד מטר עבור הולכי הרגל
