בארץ מקובל לענות לטלפון באמירה סתמית כמו: הלו, כן, שלום, מה.. ולפעמים אפילו עונים בשתיקה מוחלטת.

כאשר מדובר בקו טלפון פרטי, אז בעל הטלפון רשאי להזדהות כרצונו. אבל, כאשר מדובר בעובד של חברה, אז בהחלט ניתן לצפות שכל מי שעונה לשיחת הטלפון יזדהה בשמו או לפחות בשם החברה / המחלקה / היחידה שהוא מייצג.
זאת הסיבה לכך שבארץ, החלק הראשון של השיחה תמיד מתמקד סביב הניסיון של המטלפן לוודא שהוא אכן התקשר למקום הנכון.
היחידי שמרוויח מה"משחק" הזה זאת חברת הטלפוניה.

התופעה הנ"ל חוזרת על עצמה גם באתרים ישראלים. דפים הנושאים את הכותרת: "מי אנחנו" , "אודות האתר" או "צור קשר" אינם מוצאים לנכון לפרסם פרטים מזהים.
המבחר הגדול של חנויות ווירטואליות והתחרות הקשה על כספו של הצרכן, מבטיחים לקונה יתרון לאומת הקניה בחנות שמעבר לפינה.
אבל, אנו חייבים להיות מודעים לכמות הפשיעה שהעולם הווירטואלי חובק בתוכו. לכן, הקונה תמיד חייב לשואל את עצמו מי עומד מאחורי האתר שדרכו הוא מעוניין לבצע את הקניה.

השבוע קראתי מאמר שהופיע בביטאון של מועדון שירותי הנסיעה הגרמנית א-ד-א-ס 

המחקר האחרון שפורסם עוסק במאמצים של הערים השונות בגרמניה לשיפור הבטיחות של הילדים בדרכים.

בעקבות הפרסומים האחרונים בתקשורת על היחס הבלתי נסבל של הולכי הרגל בקרב נפגעי תאונות דרכים, מצאתי לנכון לפרסם מספר רעיונות שמיישמים בערים השונות שבגרמניה. 

(1)

בשביל להקטין את הסיכון של חציית הכביש, הוחלט להגדיל את שדה הראייה של הולך הרגל ולקצר את מסלול החצייה למינימום.